יוהאן אדולף שייבה

יוהאן אדולף שייבה
Johann Adolph Scheibe

לידה	5 במאי 1708 לייפציג
פטירה	22 באפריל 1776 (בגיל 67) קופנהגן
מוקד פעילות	גרמניה, ממלכת דנמרק
מקום לימודים	אוניברסיטת לייפציג
זרם	בארוק
שפה מועדפת	גרמנית

יוהאן אדולף שייבה (בגרמנית: Johann Adolph Scheibe; 5 במאי 1708 – 22 באפריל 1776) היה מלחין, נגן עוגב, תאורטיקאי ומבקר מוזיקה גרמני-דני בולט מתקופת הבארוק.

ביוגרפיה וקריירה

שייבה נולד בלייפציג, וכבנו של בונה עוגבים, למד לנגן מגיל 6. בשנת 1725 החל ללמוד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה של לייפציג. במהלך לימודיו התוודא לעבודתו של יוהאן כריסטוף גוטשד, פרופסור לרטוריקה וספרות, ממנו שאב השראה בפיתוח תיאוריות האסתטיקה שלו.

מפאת קשיים כלכליים לא עלה בידו של שייבה לסיים את לימודיו, ומכאן ראה להקדיש עצמו ללמידה עצמית על מנת לפתח קריירה בתחום המוזיקה. בשנת 1729 הגיש שייבה את מועמדותו לתפקיד נגן עוגב בכנסיית תומאס הקדוש הלותרנית, היכן ששימש יוהאן סבסטיאן באך כקנטור. על אף שמועמדותו נדחתה, מילא שייבה חלק פעיל בסצנת המוזיקה בלייפציג עד לשנת 1735.

בשנת 1736 עזב שייבה את לייפציג ועבר להמבורג שם חבר ליוהאן מאתזון וגיאורג פיליפ טלמן. בהשפעתם הוציא לאור מגזין בשם 'המוזיקאי הביקורטי' (Der Critische Musikus), אשר חשיבותו נעוצה בעיונים המלומדים אודות המלחינים החשובים של התקופה. בשנת 1739, עבר שייבה לשירות המארקגראף פרידריך ארנסט, אשר מינה אותו כמנהל מוזיקלי (Kapellmeister). בשנת 1740 נענה שייבה להזמנת אחותו של המארקגראף, מלכת דנמרק, סופיה מגדלנה, והיה למנהל המוזיקלי בחצר מלך דנמרק כריסטיאן השישי.

לימים, בזמן מלכותו של פרדריק החמישי החלה גוברת האהדה בממלכת דנמרק לסגנון האופרה האיטלקית והצרפתית, זאת למורת רוחו של שייבה אשר העסקתו אף הסתיימה בשנת 1748. בהמשך עבר שייבה לעיר שונדרבורג אולם בשנת 1762 שב לקופנהגן לשארית ימי חיו.

שייבה ובאך

יוהאן סבסטיאן באך וגאורג פרידריך הנדל נמצאו בעיני שייבה כמלחינים הגדולים של זמנו. שייבה ראה בבאך כנגן העוגב, הצ'מבלו והקלאוויקורד הגדול ביותר. עם זאת, נודעת ביקורתו של שייבה אודות סגנונו המוזיקלי של באך, אותו אפיין כבומבסטי. לצדו של באך התייצב יוהאן אברהם בירנבאום, פרופסור לרטוריקה בלייפציג. אליבא דשייבה, המוזיקה של באך חטאה במלאכותיות ועוררה בלבול סגנוני. שייבה עמד על כך כי כתיבתו של באך עמוסה מדי ובלתי טבעית נוכח נטייתו של באך לשוות בהלחנתו מעמד שווה ערך לכלל הקולות המוזיקליים, תוך טשטוש ההבחנה בין מלודיה וליווי.

אלברט שוויצר, אשר התעניין במיוחד ביצירותיו של באך, תיאר בספרו על באך את שייבה כדוגל בסגנון המוזיקה הגרמני, המובחן מזה האיטלקי. כך לשיטתו של שייבה, הסגנון האיטלקי נוטה למורכבות יתר, זאת לעומת הסגנון הגרמני הניכר בטבעיות ופשטות. לפיכך טען שוויצר כי שייבה למעשה ראה את באך כמי שמתרחק מהסגנון הגרמני יתר על המידה לטובת הזרם האיטלקי. לשיטתו של שוויצר, חילופי הדברים בין שייבה לפרופסור בירנבאום עשו חסד למוניטין של באך, באשר סגנונו העוקצני של שייבה עורר אהדה לבאך.

שייבה דגל בעמדה הרואה את הכישרון המוזיקלי כדבר מולד. בחיבורים ומאמרים שונים שפרסם בחן שייבה היבטים שונים של המוזיקה, כגון טעם, ניגון והבעה, ועודד תפיסה לאומנית של הסגנון המוזיקלי. תורתו של שייבה אודות המוזיקה התבססה על עקרונות רציונליים, על חיקוי הטבע ועל החלת האומנויות הרטוריות על תהליכי היצירה המוזיקלית.

כתיבתו המוזיקלית

רוב יצירותיו המוזיקליות של שייבה אבדו. במהלך הקריירה הלחין שייבה למעלה מ-150 יצירות כנסייתיות ואורטוריות, כ-200 קונצ'רטי, שתי אופרות, וכן סינפוניות, מוזיקה קאמרית וקנטטות חילוניות. עם יצירותיו הבולטות נמנית קנטטת ההלוויה של פרדריק החמישי מלך דנמרק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוהאן אדולף שייבה בוויקישיתוף

• יוהאן אדולף שייבה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יוהאן אדולף שייבה, באתר Discogs (באנגלית)

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יוהאן אדולף שייבה".